פסק-דין בתיק ע"פ 492-04-11

כב' הנשיא י. אלון - אב"ד

1.         המערער, יליד 1953, הורשע עפ"י הודאתו בעבירות מעשה מגונה והטרדה מינית שביצע כלפי המתלוננת, ילידת 1989 במהלך הימים 16-24/11/2008. אותה שעה כיהן המערער בתפקיד מנהל אגף בעיריית והמתלוננת נשאה תפקידו באותו אגף.

            במהלך אותם הימים הפנה המערער כלפי המתלוננת הערות הנושאות אופי מיני וביום 24.11.08 ליטף את ידה, הניח ידיו על חולצתה עיסה את כתפיה וצווארה, נשק לעורפה ולחש לה: "גוף יפה יש לך גוף יפה".

            המערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום לכלל פירוט המעשים הנ"ל. בגדרו של הסדר הטיעון הוסכם כי בטרם הרשעה יופנה עניינו לשירות המבחן שיחווה דעתו הן לשאלת עצם ההרשעה והן לשאלת הענישה.

            המדינה הסכימה בהסדר הטיעון כי אם שירות המבחן יבוא בהמלצה בדבר הימנעות מהרשעה, היא תסכים לכך ותסתפק בהטלת עבודות של"צ.

            אולם, אם התסקיר לא ימליץ על הימנעות מהרשעה - תעתור המדינה להרשעת המערער ולהטלת עונש מע"ת.

            בתסקיר הראשון שהוגש לבימ"ש השלום (מיום 4.7.10) ציינה קצינת המבחן את התרשמותה החיובית מאישיותו של המערער, את אורחות חייו הנורמטיביות לעילא ואת מעמדו החיובי והתורם בקהילה. עוד מפרט התסקיר את לקיחת האחריות שאוחז בה המערער כלפי המעשים שביצע ואת הבושה והחרטה שהוא מגלה על כך.

            בהמשך התסקיר מפרטת קצינת המבחן את מפגשה עם המתלוננת, עם התחושות הקשות שביטאה ביחס למעשי המערער ואת החשדנות האוחזת בה מאז ביחסיה עם הסובבים אותה.

            בסיום התסקיר הראשון המליצה קצינת המבחן כי יוטלו על המערער עבודות של"צ, בהיקף נרחב, וכי "אין אנו באים בהמלצה להימנע מהרשעתו (של המערער) בדין".

            בתסקיר משלים מיום 10.10.10 מוסיפה קצינת המבחן כדלהלן:

            "לאור חומרת העבירות ומידת הפגיעה שהותירה אנו סבורים כי כל ענישה מופחתת, לרבות אי הרשעה, עלולה להעביר מסר המצמצם את חומרת המעשה ותוצאותיו בתפיסתה של הנפגעת את השלכות המעשה עליה.

            לאור האמור לעיל ובשקלול כל הנימוקים שהובאו בפנינו, אין אנו באים בהמלצה לאי הרשעה".

2.         בפסק הדין המנומק והמפורט כדבעי מנתח בית המשפט קמא (כב' השופט א. אינפלד) את השיקולים מכאן ומכאן בשאלת ההרשעה או ההימנעות ממנה.

            מחד גיסא הודאת המערער, חרטתו, הפיצוי הכספי המשמעותי שפיצה את המתלוננת, אישיותו החיובית ביותר, עברו הנקי, מעמדו בקהילה - ושאר נתונים חיוביים שנמצאו בו בתסקיר ובנתונים הנוספים שהובאו בפני בית המשפט, והפגיעה של ההרשעה במעמדו ובהמשך דרכו המקצועית ובקהילה.

            מאידך גיסא, הפגיעה הקשה שנפגעה המתלוננת, התוצאה החמורה של המעשים שנעשו על ידי המערער, בגילו ובתפקידו, כלפי נערה צעירה העובדת תחתיו במחלקתו והמסר אותו מצווה ביהמ"ש לבטא בהתייחסותו לעבירות מסוג זה ובנתונים שכאלה.

            לאחר ניתוח השיקולים מכאן ומכאן החליט כב' השופט א. אינפלד כדלהלן:

            "מודע אני לכך שהנאשם הסכים לפצות את המתלוננת פיצוי גבוה מאוד יחסית. אני אף מודע לכך שהנאשם עצמו עלול להיפגע מאוד מהחלטה בדבר הרשעתו.

            אולם, באיזון בין האפשרות לפגיעה נוספת בפוגע או פגיעה נוספת בנפגע, יש להכריע לטובת הנפגע ונגד הפוגע.

            בית המשפט חייב להעביר לקורבן מסר ברור כי הנאשם אכן פגע בה בהתנהגות חוזרת ונשנית שהגיעה לשיא ביום מסוים מאוד ובית המשפט מגנה זאת.